התביעה בפניי היא תביעת שיבוב ע"ס
38,265 ש"ח, בגין גרימת נזק למכוניתו של מר נתן סולימאן, מכונית מסוג
ב.מ.וו שמספרה
60-500-16 (להלן:
"המכונית") המבוטחת אצל התובעת, בתאונת דרכים אשר אירעה ביום
13.8.2010 ברח' החלוץ אשר בחיפה, שהוא רח' חד-סטרי, במקום התאונה, סמוך לרח' יל"ג.
לטענת התובעת, מר סולימאן נסע ברחוב הנ"ל, החל להשתלב בנתיב אמצעי מתוך שלושה, כאשר הנתבע
1, שנהג במשאית שמספרה
36-785-56 בנתיב השמאלי סטה לכיוונו ופגע במכוניתו (להלן:
"התאונה"). באותה העת רכבו של מר סולימאן היה בעצירה מוחלטת.
כתוצאה מן התאונה נגרמו למכונית המבוטחת נזקים, כמתואר בחוות דעת השמאי ובתמונות המצורפות לה. עיקרם נזקים לאורך צד שמאל של המכונית. התובעת פיצתה את מר סולימאן, ולכן הוגשה תביעת שיבוב זו.
הנתבע
1 טוען מנגד, כי האחריות לתאונה ותוצאותיה מוטלת על נהג-התובעת, אשר נהג בחוסר זהירות ורשלנות. לטענתו, הסיבות לתאונה שונות לגמרי: מר סולימאן הוא זה אשר עקף את הנתבע מצד ימין, נכנס לנתיב נסיעת הנתבע, וגרם להתנגשות.
הנהגים הגישו תצהירים ומסמכים רבים והעידו בבית המשפט. כמו כן, הוגשו חוות דעת השמאי, תמונות המתארות את הנזקים, ההודעות לחברות הביטוח ומסמכים נוספים.
בנוסף, הנתבע שחזר בעזרת מכוניות צעצוע (
ר' עמ' 6 לפרוטוקול שורות 2-3, ושורות
10-11). מר סולימאן העיד, כי התאונה אירעה, כאשר היה בעצירה מוחלטת, והנתבע
1 לא עצר והמשיך לנסוע, ואח"כ אף אמר לו, כי לא שם לב. בהודעה לחברת הביטוח, עובדת העצירה אינה מוזכרת כלל, אך ההודעה לא נרשמה על ידי התובע.
הנתבע העיד, כי מר סולימאן הוא זה אשר "חתך" אותו כאשר היה מימינו. בנתיב הימני ביותר היו עבודות, והוא היה סגור לנסיעת כלי רכב. בשלב מסוים הנתיבים התמזגו, והוא עבר לנתיב השמאלי והיה לו עוד מטר להגיע היכן שסגרו את הכביש עם "
ניו-ג'רסי" (מחסומים -
ח.ל.ה), ואז מר סולימאן חתך אותו. לפני כן הוא כלל לא ראה אותו. הנתבע
1 הכחיש, כי ברח ואף שאל איך הוא יכול לברוח, כאשר מר סולימאן היה לפניו?
הנתבע
1 טען, כי הנזקים הנראים בתמונה שהוצגו בפניו, דהיינו בכנף, אינם מתאונה זו. הוא פגע ברכב התובעת רק בפגוש אשר נתלש.
דברים אלה מנוגדים במידה מסוימת לנאמר בהודעה (
נ/2
). הנתבע הכחיש, כי יש לו "שטח מת" במשאית, וכל המראות מאפשרות לראות משני הצדדים.
בהודעה על התאונה של מר סולימאן נרשם:
"בזמן שנסעתי בנתיב ימני ניסיתי להשתלב למסלול אמצעי. משאית שהייתה בנתיב השמאלי לא הבחינה בי, ופגעה ברכבי, לכל אורך צד שמאל".
אכן לא מוזכרת הטענה כי היה בעצירה מוחלטת. להיפך:
"בזמן שנסעתי, ניסיתי להשתלב".
על פי חוות דעת השמאי, נפגעו במוקד השמאלי:
"הכנף הקדמית-שמאלית, והדלת הקדמית שמאלית, ומכלול כנף אחורית שמאלית". באמדן הנזק מפורטים הפריטים שהוחלפו, וביניהם גם היה מגן אחורי.
לא שוכנעתי כי גירסת מר סלימאן אשר לא נתמכה בכל ראייה אחרת ,היא הגרסה הנכונה ואני מעדיפה את גרסתו של מר כהן הנראית הגיונית ומהימנה יותר.
תיאור הנזקים מתיישב יותר עם גרסת מר כהן במיוחד, עניין תלישת החלק האחורי שמאלי של פגוש רכב התובעת אשר ספק עם מתיישב עם הטענה כי שאר הנזקים מאותה תאונה. היות והנטל על התובעת להוכיח את תביעתה, הרי שנטל זה לא הורם ועל כן, אין לי אלא לדחות את התביעה.
התביעה נדחית.
התובעת תישא בהוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד בשיעור של
2,500 ש"ח.
ניתן היום, ג' שבט תשע"ג, 14 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.